מאמרים

  • "הארץ", TheMarker 17/10/2007

    האח הגדול ממשיך לגדול / עו"ד יעל גרוסמן

  • האח הגדול ממשיך לגדול

    מאת: עו"ד יעל גרוסמן[1]

     

     

    מכונת החקיקה בתחום איסור הלבנת הון פועלת ללא הפסק, ומנפקת, חדשות לבקרים, שינויי חקיקה, תקנות חדשות, תיקוני צווים, וכן הוראות וכללים חדשים. כל אלה מרחיבים, בתהליך זוחל ובלתי פוסק, את תחומי אחיזתו של החוק.  לאחרונה נמצאת על סדר יומה של הכנסת הצעת חוק חדשה, אשר בין ניסוחיה המפותלים והלא ברורים מסתתרת הרחבה משמעותית ביותר של סמכויות הרשות לאיסור הלבנת הון.

     

    אך לפני זמן קצר הוטלו חובות הדיווח על חברות כרטיסי האשראי, וגם הן, בדומה לשורה ארוכה של גופים פיננסיים, חויבו לזהות, לחקור ולהעביר לרשות דיווחים על לקוחותיהם, והנה מוצע, במסגרת הצעת חוק זו, להחיל את חובת הדיווח גם על היהלומנים והסוחרים באבנים יקרות.

     

    חובות הדיווח מחייבות את כל ספקי השירותים הפיננסיים, ובראשם הבנקים, לחשוף בפני הרשות לאיסור הלבנת הון את הפעילות הפיננסית של כלל הציבור. יש לזכור כי פעילות זו הינה, ברובה הגדול,  כשרה ולגיטימית. משמעות הדבר כי כל בעל חשבון בנק במדינת ישראל, המבצע פעולה החורגת מדפוס פעילותו הרגיל, נדרש לתת לבנק הסבר משכנע על מהות הפעולה. אם ההסבר אינו משכנע דיו, תדווח הפעולה לרשות לאיסור הלבנת הון. כן קיימת חובת דיווח לרשות על כל פעולה במזומן בחשבון בנק, בסכום של 50,000 ₪ ומעלה, ועוד, ועוד. מערך הדיווחים הוקם כדי לאפשר לרשות לאתר פעולות פיננסיות חריגות, ובאמצעות ניתוח ועיבוד המידע הנוגע אליהן - לגלות עבירות פליליות. עד היום, חמש שנים לאחר ששיטת הדיווחים נכנסה לתוקף, טרם הוכחה שיטת הדיווחים כאמצעי מודיעיני יעיל לחשיפת עבירות פליליות, שמבצעים ארגוני פשיעה, סוחרי סמים, או ארגוני הטרור. לעומת זאת המחיר שמשלם הציבור שומר החוק בשל שיטת הדיווחים, הינו ברור. הציבור משלם מחיר גבוה הן במונחים של פגיעה בפרטיות, הן בפגיעה ביחסי האמון שלו עם יועציו הפיננסיים, והן בדרישה לבצוע פרוצדורות ארוכות ומייגעות בעת ביצוע פעולות בנקאיות פשוטות.

     

    אולם הרחבת סמכויות הרשות בהצעת החוק הנדונה משתרעת גם על נושאים רבים אחרים, מלבד סיפוח מגזר היהלומנים לגופים המחוייבים בחובות הדיווח. בהצעה זו מוצע להרחיב, עד להתפקע ממש, את צינורות המידע המזינים את מאגר המידע של הרשות לאיסור הלבנת הון, ואף את כמות הגופים המוזנים במידע שמקורו באותו מאגר.

     

     

    על פי החוק, בצורתו המקורית, הזינו את מאגר המידע רק הגופים הפיננסיים, המשטרה והשב"כ. על פי הצעת החקיקה החדשה, יזינו אותו כלל הגופים הציבוריים במדינה, כולל כלל גופי החקירה, וכן המוסד, אמ"ן, והמפקחים הממונים על יישום חובות הדיווח. בין הגופים שיעבירו מעתה ואילך מידע לרשות מצויים כל הגופים הממשלתיים, כל הגופים הציבוריים, אגף החקירות של הרשות לניירות ערך, אגף חקירות מכס ומע"מ, חוקרי מצ"ח, מח"ש, וגופים דומים.

     

    בנוסף, מבקשת הרשות שהמחוקק יסמיך אותה לא רק לאגור מידע עצום ורב, אלא אף  להפיץ את המידע ממאגר המידע שלה בין כלל גופי החקירה. כיום מועבר מידע מן הרשות רק לשב"כ, למשטרה, ולרשויות המתאימות בחו"ל. על פי ההצעה יועבר מידע, המעורר חשד לביצוע עבירות הלבנת הון, גם לכל אחד מן הגופים החוקרים המפורטים לעיל. כל אחד מן הגופים הללו יוכל לחקור באמצעות מידע זה הן עבירות הלבנת הון, והן עבירות אחרות. המידע שיגיע לאותם גופי חקירה יאגר במאגרי המידע שלהם, וכל אחד מן הגופים יוכל להשתמש בו לחקירת העבירות שבתחום סמכותו. כך, למשל, תוכל הרשות לניירות ערך להשתמש במידע, אשר מגיע מן הבנקים, לחקירת עבירות ניירות ערך, חוקרי המכס יוכלו להשתמש בו לחקירת עבירות מכס ומע"מ , וכד'.

     

    המידע, הכולל בעיקר דיווחים על פעילות פיננסית של אזרחים שומרי-חוק, יזרום, אם כן, בין מאגרי המידע השונים, וישמש לא רק לחקירת עבירות הלבנת הון, אלא גם לחקירת עבירות אחרות שאין בינן לבין המטרות המוצהרות של חוק איסור הלבנת הון ולא כלום. מאגר המידע של הרשות לא יהיה עוד מאגר מידע יחודי וסודי ביותר, המתנהל אך ורק תחת עינם הפקוחה של עובדי הרשות לאיסור הלבנת הון, אלא צומת דרכים.  אל צומת זו ישלח מידע מכל הגופים הפיננסיים, מכל גופי החקירה ומכל גוף ציבורי, וממנה ישלח מידע לרשויות החקירה השונות, וזאת כדי שיעשה בו שימוש גם לחקירת עבירות הלבנת הון, וגם לחקירת עבירות אחרות, אשר המחוקק לא התכוון כלל וכלל לאפשר לרשויות להשתמש בו לצורך חקירתן.

     

    במועד חקיקת החוק הגביל המחוקק בהגבלות חמורות ביותר את השימוש במידע שנאגר ברשות לאיסור הלבנת הון, דוקא בשל העובדה שלמאגר זה זורם מידע עצום ורב על פעילותו הפיננסית של כלל הציבור. בתהליך איטי של שינויי חקיקה מתמוססות הגבלות אלה צעד אחר צעד.  יש לשמור על הסכרים וההגנות שנקבעו בחוק המקורי כדי להגן על פרטיותו של הציבור, ולמנוע הצפה של גופי החקירה במידע הנוגע, ברובו, לאזרחים תמימים ושומרי חוק. אין הלימה בין המחיר שישלם הציבור לבין התועלת שתושג באמצעות חקיקה חדשה זו.



    [1]  הכותבת היא עורכת דין העוסקת בתחום הפלילי, ועומדת בראש הועדה לאיסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין.